<h1>בה"ג הלכ' עריות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
והיכא דאזל על חדא מחייבי כריתות לקי מדאוריתא כר' עקיבא דאמר חייבי כריתות בני מלקות נינהו, אבל חייבי מיתות בית דין לא, דלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו, אע"ג דפלוג עליה, סתמא מתניתין כרבי עקיבא ואילו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה וכו'. ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא, ר' ישמעאל היא, דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין (י"ג:) ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלין להן, ר' יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות. (י"ד.) ורבנן כרת באחותו למה לי, לחלק כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, ורבי יצחק כי דקא מפרש טעמיה דקאמר להכי איצטריך למיפרט כרת באחותו, ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי לה כרבי יוחנן דאמר להכי פרט רחמנא כרת באחותו לאגמרי לשאר חייבי כריתות שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב קרבן [על כל אחד ואחד] כי דאשכחן באחותו דשייכא בכרת בהדי עריות ופרט בה כרת לחודה, ופליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בקראי אחריני כדמפרש טעמייהו באילו הן הלוקין.
<h2>דף יד.</h2>
אשת איש מן הנישואין בחנק דכתיב (ויקרא כ', י') מות יומת הנואף והנואפת וגמירי דכל מיתה האמורה בתורה סתם בחנק. מן האירוסין, אפקה קרא לסקילה דכתיב (דברים כ"ב, כ"ג) כי יהיה נערה בתולה וגו' וסקלתם אותם באבנים וגו'. מכדי חייבי מיתות בית דין בני קטלא אינון למאי הלכתא כתיב בהו כרת, נפקא מינה לעדות שאינה מצטרפת, אינמי להיכא דלא אתרו ביה דלאו בר קטלא הוא, דאמר רחמנא מידי כרת לא נפיק.
